האלון והכד

חייו של איש תיאטרון איראני קורסים לאחר שהוא מתבשר כי הוא עקר. לכאורה, בכך מתמצה הסרט, אך למעשה זוהי רק נקודת הפתיחה של יצירה וירטואוזית העוסקת בגבריות פגומה, באופן שבו הניכור מרעיל את מערכת היחסים בעקבות הסוד והשקר, ובכך שחוסר היכולת להכיל את בושת הכישלון עלולה לדחוק אדם לכדי טירוף. בסרטו הארוך הראשון כיארש אנווארי אינו בוחל באמצעים קולנועיים כדי לגולל את סיפורו, ומייצר הלימה עוצמתית בין תמונה לתימה: הדמויות המבולבלות נחשפות ברצף של השתקפויות בלתי שגרתיות, השוטים הסטטיים מתהדרים בקומפוזיציה הלקוחה מעולם הציור ומקנים תחושה שהזמן מאט את צעדיו, השימוש היצירתי בתפאורת התיאטרון מערטל בחוכמה את הגבולות שבין מציאות ודימוי, ולכל אלה מתווספים משחק מרשים באיפוקו.