התחרות לאמנות וידיאו וקולנוע נסיוני 2019
זמר אופרה ניצב על בימת הרמה המגיעה עד העננים. הוא שר פרק מקנטטה של באך המבטא כמיהה מרטירית לגאולה ולאיחוד עם האל. במופע הפנטזיה המתרחש בשמיים נרקם קונטרפונקט בין הקול האנושי לצלילים המכניים של בימות ההרמה ולתנועתן במרחב.
שני גברים נוהגים בכבישי מדבר, מסביבם מכוניות אחרות והרי הנגב. הנסיעה משהה ומקפיאה את הזמן לכדי מרחב קולנועי. המפגש בין הנהגים הינו מומנט של פתיחת אפשרויות חדשות – במה שאבד ובמה שנוצר.
בעבודה שצולמה כולה במחסן האוסף של המשכן לאמנות בעין־חרוד מתבוננת האמנית במושגים פרודוקטיביות ויצירת ערך והיחסים בין המושגים עבודה והאנחנו – מעבר של סולידריות ועד הקשריו העכשוויים, בעולם של נוודים דיגיטליים וכלכלה גלובלית.
דרך סדרה של ראיונות וטקסטים אישיים מתגלים השינויים בנוף האורבני של העיר סופיה בעשורים האחרונים. שינויים אלה משמשים נקודת התחלה לחקר של זיכרון פרטי וקולקטיבי בחברה פוסט-סובייטית והיחסים המורכבים שבין זהות לאומית, הנצחה והיחס להיסטוריה.
המוזיאון מציע לראות גם באדם מין פולש. המינים הפולשים במוזיאון ריאליסטיים, כגון נמלת האש הקטנה והצפרדע האפריקאית, ומדומיינים ומומצאים – כמו אידיאום פרופאגאט, אלפא הומו סאפיינס־סאפיינס ואלפא פמינה סאפיינס. המוזיאון מציע לראות בפלישה תופעת טבע נטולת ערכים אנושיים כמו טוב או רע.
מיקרוב, טווס, צילום בודד וזיכרון קלוש. עבודה זו מנסה להדהד מראות מן הפרהוד, היום הנורא של יהודי עיראק.
סרט יומן דוקומנטרי־אנימטיבי בחמישה פרקים. הצצה פרגמנטלית לסיפור זוגיותם של סרי ונעמה, ערבי ויהודייה החיים יחד בירושלים, ולמבחנים שהמציאות הישראלית מעמידה בפניהם שוב ושוב.
בסוף ארוחה בחדר האכילה הקיבוצי, שולחן האוכל הופך לשדה קרב. הכלים ושאריות האוכל משמשים לתיאור מהלכו של אירוע מדמם: סביב השולחן, ארבעה גברים משחזרים את מה שקרה בלבנון לפני שנים.