סגור
לתכנית החודשית

"יש קולנוענים טובים, יש קולנוענים נפלאים, יש קולנוענים שנחקקים בהיסטוריה של הקולנוע. ויש כמה קולנוענים שמשנים אותה." (ניקולא מאזאנטי, מנהל הארכיון הקולנוע הבלגי המלכותי)

שנטל אקרמן – יוצרת קולנוע, שחקנית, במאית ומרצה לקולנוע באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת CUNY בניו-יורק – יצרה סרטים קצרים, סרטים באורך בינוני, סרטים באורך מלא, מיוזיקלס וסרטים תיעודיים. היא סירבה לציית לכללים ונשרה עד מהרה מבית הספר לקולנוע, בלהיטותה להתחיל לעבוד: "קולנוע הוא או הדבר הזה או הדבר ההוא. הייתי רוצה שלפעמים הוא יהיה הדבר הזה, והדבר הזה, והדבר הזה... הנתיב שלי מורכב מן הניגודים הללו, מן המתחים הללו, המושכים אותי בכיוונים שונים".

הרבה מעבודתה התמקדה באִמה, נטליה, ניצולת שואה. האם לא דיברה על זמנים אלו מטוב ועד רע, ושתיקה זו השפיעה על רבות מיצירותיה של אקרמן. היא גם פיתחה תבנית קולנועית של נדודים, עם שלל יצירות המתבוננות באנשים החיים הרחק מביתה שבפריז או בבריסל. יצירות אלו מסופרות מנקודת מבט של הלך, של נווד, המחפש אחר האמת באחר. אך לעתים התמקדה מצלמתה גם בהתוויית דיוקן עצמי אינטימי וסודי.

"ז'אן דילמן" (1975), יצירת המופת הנודעת של אקרמן, הוא סרט מוקפד על זמן ועל טקסים, המורכב מ-223 שוטים. לדבריה, סרטיה "אינם נוטלים מזמנו של הצופה אלא מעניקים לו אותו. [...] אני רוצה שאנשים יוכלו לחוות את הקולנוע על בשרם". לעומת "ז'אן דילמן", עומדת הכוריאוגרפיה הקולחת של סביבות ואנשים בסרטה "מהמזרח" (1993), שתחילתו במזרח גרמניה וסופו במוסקבה. הסרט "דרום" (1998) מתמקד בלינץ' שהתרחש ממניע גזעני; זהו "מסע חיפוש אחר משמעות מבעד לסכלות הברבריות והמוות". חרף הייאוש, אקרמן, כמו קפקא, אינה "נגררת לפאתוס".

סרטה האחרון,"לא סרט משפחתי" (2015), "עוסק באובדן – אמא שלי; ועוסק באיחוד – אמא שלי". באותה מידה הוא עוסק גם באובדן שחווינו אנו כמה חודשים לאחר מכן, עם לכתה של אמנית משכמה ומעלה.

ויויאן אוסטרובסקי

דרום

בימוי: שנטל אקרמן
| 71 דקות

בטקסס של שלהי שנות ה-90, שלושה גברים לבנים התעללו בבחור שחור ורצחו אותו. הפשע הזה מוביל את שנטל אקרמן לעיירה הטקסנית, שם היא משוחחת עם המקומיים על מקרי אלימות קודמים ועל העלייה בכוחן של תנועות הימין הלבנות.

ז'אן דילמן, רחוב דו-קומרס 23, בריסל 1080

בימוי: שנטל אקרמן
| 201 דקות

יצירתה המכוננת של שנטל אקרמן מתארת את שגרת יומה של עקרת בית המתגוררת בדירה צנועה ומנסה לתחזק את רקמת חייה השברירית אל מול לחצי הקיום. עותק משוחזר של הסרט שהוכתר כ"יצירת המופת הראשונה בהיסטוריה הפמיניסטית של הקולנוע" ("לה מונד").

חדשות מהבית

בימוי: שנטל אקרמן
| 85 דקות

חמש שנים לאחר שעזבה את ניו-יורק שבה שנטל אקרמן לחיות בעיר. את המראות היא משלבת עם הקראת מכתבים המגיעים מבית אמה בבריסל, ואלה חושפים בהדרגה את הצורך של הבמאית להתנתק משורשיה ומעלים שלל שאלות ותהיות על מהותה הפיזית של המילה "בית".

לא סרט משפחתי

בימוי: שנטל אקרמן
| 115 דקות

סרטה האחרון של שנטל אקרמן, הקולנוענית הענקית שהלכה לעולמה לפני שנתיים וחצי, הוא יצירה תיעודית תובענית ומרגשת העוקבת אחר החודשים האחרונים בחיי אמה, נטליה, וחושפת קשר רגשי מורכב ועמוק של אם ובתה.

מהמזרח

בימוי: שנטל אקרמן
| 107 דקות

בסרטה התיעודי מ-1993 יוצאת שנטל אקרמן למסע ברחבי מזרח אירופה בעידן שלאחר המלחמה הקרה ונפרדת מעולם המשנה את פניו. מגרמניה המזרחית, דרך פולין ועד רוסיה – כל אלה מתוארות כאן באמצעות תנועות מצלמה ארוכות וסדרה מרתקת של מבטים.

סביב ז'אן דילמן

בימוי: סאמי פריי
| 70 דקות

"סביב ז'אן דילמן" מאפשר לצופים הסקרנים להציץ מבעד לחור המנעול אל תהליך היצירה של "ז'אן דילמן", סרטה פורץ הדרך של שנטל אקרמן. במרכזו: האינטראקציה שנוצרה בין השחקנית דלפין סריג עתירת הניסיון לבין אקרמן הצעירה, שעשתה אז את צעדיה הראשונים בתעשייה.

שם

בימוי: שנטל אקרמן
| 78 דקות

בשנת 2005 הגיעה שנטל אקרמן לתל-אביב כשבאמתחתה מצלמה. במשך חודש ימים היא מצלמת מחלון דירתה את חלונות השכנים ומקריאה קטעים מיומן שהיא כותבת – יומן ובו הערות על יהדות, על קולנוע ועל משפחתה.

שנטל?

מופע של הצ'לנית סוניה וידר-אתרטון על רקע סרטה של שנטל אקרמן "לפוצץ את העיר" (1968)

שנטל אקרמן מאת שנטל אקרמן

בימוי: שנטל אקרמן
| 64 דקות

כאשר שנטל אקרמן הוזמנה להשתתף בסדרה צרפתית שבמסגרתה קולנוענים מביימים פרקים על קולנוענים נודעים אחרים, כל היוצרים שהציעה לעורכי התוכנית כבר נבחרו בידי אחרים. כבדיחה, היא הציעה שתביים פרק על עצמה – ובמערכת התוכנית נדלקו על הרעיון. זו התוצאה.