קליגרמה פריזאית

קליגרמה: כמו בשירה הטיפוגרפית של גיום אפולינר, המכונה בעברית אידאוגרמה, אך גם כמו חנות הספרים של פריץ פיקארד בפריז, שבה נפגשו אינטלקטואלים ואמנים צרפתים וגרמנים כדי לדון בספרות, סוריאליזם, דאדא ואקזיסטנציאליזם. המוסד הזה היה לאבן שואבת גם עבור האמנית והקולנוענית הגרמנייה אולריקה אוטינגר כשהפציעה בצעירותה בפריז לאחר מסע בטרמפים הישר מברלין השמרנית של ימי אדנאואר. היא היתה נחושה להפוך לאמנית גדולה, והדרך לשם לא היתה ברורה. "קליגרמה פריזאית", סרטה החדש שזכה להקרנת בכורה בפסטיבל ברלין, נבנה כמעין שירה קולנועית פיגורטיבית, כזו שבה מילים ודימויים נשזרים בקולות ובמוזיקה לכדי מוזאיקה אודיו־ויזואלית. מבקר הקולנוע של המגזין "ניו־יורקר", ריצ'רד ברודי, מתאר את הסרט כ"רומן חניכה תיעודי יוצא מן הכלל ובעל איכות אסתטית־פוליטית", ומוסיף כי אוטינגר מייצרת "פעולה עמוקה של מונטאז' אינטלקטואלי".